הקדמת נכד המחבר הגיון לבי בנטילת רשות וחרדת הכבוד אדבר. אנכי הצעיר נכד המחבר. מפתח שפתי לא דעת ולא מזמה. רק המה דברים קלים דעת ובינה ממני והלאה כערך הרקים ערכי יפקח עין שכלי ויורני אריך ימי בטוב סלה מטרת הבורא אדון הכל. וחפץ רצונו הפשוט בלתי תכלית בגלוי מעשה בראשית וכל ההויה בכלל סוף מעשה במחשבה עלה תחלה, בעבור בריאת מין יצור נבחר ונכבד חי מדבר מבונה ומוצק בצורת גויה נכבדת ומאושרת, ונפש משכלת, ובעלת יכולת, להשיג התועלת שעל ידו יתפרסם ויתגלה הוד מלכותו ואלהותו על פני התבל, ולנצורות גדולות וגבוהות, ומעלות רמות ונשגבות היא מעותדת, אם טוב פועלת באותן הדורות הראשונים הרצון הזה לא נגלה ולא יצא לפועל ורק א' מני אלף ואלפי אלפים כאדם ונח, נגה וזרח עליהם האור ותנח עליהם הרוח ושאר הדורות נעו גם נדו באמונות ודעות כוזבות מאליפות מרובבות תעו מדרך השכל, ונטו מדרך תבונה והמה היו מגששים קיר כעורים זה נפל אל פחת, וזה טבע בבאר שחת ואכן החפץ והרצון האלהי הזה נגלה ונראה, בראש האומה הנבחרת והמאושרת, הוא אבינו הוא רוענו: אברהם העברי אשר צץ ופרח ככוכב מאיר ומזהיר בתקופתו. ומראהו כמראה איש האלהים בתכונתי וצורתו בו נבעו ונראו אותות כחות הנפש האלהית ובא עד חקר האלהות סבת כל הסבות והעלות. מניע ומסבב הגלגלים והמזלות משדד המערכות והמסלות. משכן החכמה הזה כיד הבינה והחכמה אשר נחה עליו הודיע ופרסם בעולמו הגדול מציאות אלהותו כחו וגבורתו ונצחיותו, וכל בני בלי שם הכירוהו בתור אדם המעלה אשר לו תאות המלוכה והממשלה, ויהי לאב המון גוים אבינו השלם והקדוש הזה הוא השרש אשר ממנו חוצב והושתת, עם קדוש ונבחר. עם בני ישראל, אשר ירשו ואחזו להם עקבות. אבותיהם אמונתם ודתם ומנהגיהם, ונמוספהם. ועיני השגחתו ואהבתו דבקה בהם להפרותם ולהרבותם לפארם ולרוממם קדוש ונורא שמו ביתר אהבתו וחבתו לזרע ידידו הנאמן לו רצה להפליאו עוד לנס עמים. בתור עם סגולה ונחלה לעולמים, הנחילו תורתו התמימה הגנוזה אצלו אלפי דורות אשר לו ולשמו מיוחסת ונבראת, לצבי ולכבוד ולתפארת. בה יהגה וישתעשע יום יום בה ישיג ויגיע לנעימות החיים הגשמיים. וסופו יורם התענוג הנפלא הנצחי אשר עין לא ראתה ובמחשבה לא עלה ולא דברי חכמה נתלים על בלימה . ואנכי תולעת ורמה איש בער על גב אדמה להבינני בתורתו התמימה. ותהי משכורתי שלמה ראש כל מנין, ויסוד כל בנין הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש, בעוצם כחו וגבורתו, ורגזו וחלו מפחדו ואימתו וכאיש זקן בהודו ותפארתו נגלה על עמו צאן מרעיתו, להנחילם תורתו תורת אמת הכתובה והמסורה אשר לה משלמת ומתאמה והם משולבים ומלוכדים וקשורים כשלהבת קשורה בגחלת, וכנשמה לגוף משמרת ומנהלת, וכמאמר החכם לולי התלמוד היתה התורה כאהל בלי עמוד כאשר השכילו חכמינו ומשכולנו אדירי השכל ואבות התעודה, בצלילות שכלם הזך, ויוכיחו באותות כי שניהם ממקור אחד יוצאות ויונקות. ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולהורות הבל נאמר למשה מפי יוצר המאורות ואין בזה אלא מה שיש בזה, אל א' בראן. אל א' יצרן. אל א' אמרן כולם דברי אלהים חיים. המלך המרומם על כל ברכה ותהלה. דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו איש איש בזוית ביתו וצל קורתו ואיש בבית מדרשו קבע ישיבתו כל א' כפי מה שקבלה נשמתו, וכפי גלוי השגתו, וכפי השכלת דורו וזמנו בינתו וחכמתו, סלל לו מסלה ואחז לו דרך כפי הכשרו ונטית שכלו, מי בהוויות ופלפולים על כל קוץ וקוץ תלי תלים מי בפוסקים ובד' אמות של הלכה חשקו, נושא ונותן לברר הדין לאשורו לאמתו ועומקו, לא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהם כל מעיינם וישעם ואדיר חפצם. הוא עסק תורתם משאת נפשם וחיי רוחם וחמדתם למרות המחסור והעוני אשר אכף עליהם במלוא המובן למקומותם למושבותם והיא היא מזונה הרוחני והחיוני: בה ראו וקוו אושרם וקרן הצלחתם, ושיבת שבותם לציון עיר חמדתם ובמדה שהתמידו לסלסל ולפלפל בה בה באותה מדה רכשו להם האמונה השלמה בזכות המחשבה והשכל ביחוד ה' ותורתו ונתלבשו ברוח הקדומה והטהרה היראה והענוה. ובקשר פנימי חזק ואמיץ נתקשרו ונלהבו באהבתה וקיום מצותיה כפי מה שבא עליהם בהקבלה המסורה, ואפי' דקדוקי סופרים קלים וחמורים המה היו בעיניהם יקרים וחביבים כספיריה וכל חפצים וחמודו' התבל לה ישרו לה במחירים ששים ושמחים על גורלם כי נפל בנעימים ויפר להם שעה של קורת רוח בתור' ובמצות מכל חיי שני העולמים ופיהם מלא תורה וברכה